תוֹכֶן
רימונים צומחים גם בגרמניה
הרימונים מגודלים מטורקיה דרך הרפובליקות הסובייטיות לשעבר כמו ארמניה וג'ורג'יה עד לאירן, סין, אינדונזיה. אך גם באזורים החמים יותר בגרמניה, עצי הרימון יכולים לשאת פרחים ופירות.
שמו הבוטני של עץ הרימון הוא פונניקה גרניטום. זהו עץ שגובהו שלושה עד חמישה מטרים שיכול להזדקן מאוד. באירופה נפוצה גם פוניקה גרניאטה ננה הקטנה. עץ הרימון הגמדי הוא שיח קטן בערך מטר. בשני העצים פרחים אדומים כתומים בצורת משפך באביב ומשליכים את העלווה שלהם בסתיו.
רימון כצמח מכולה
פרי אקזוטי זה עשוי להיות קשור לאקלים חם באסיה, הים התיכון, הודו. ברוב אזורי גרמניה, הרימונים נטועים כעץ נוי בגלל הפרחים והעלים היפים. הם מוחזקים בעיקר בדליים בגלל הרגישות שלהם לכפור, ומובאים למקום קריר ונטול כפור לחורף כאשר העלווה מושלכת.
עץ הרימון זקוק לבית גידול חורפי אפלולי עם טמפרטורות שבין 2 ° ל- 7 מעלות צלזיוס, שם הוא ממשיך את מצב השינה עד פברואר. בזמן שינה הוא מוזג מעט מאוד ולא מופר. בתקופה שבין פברואר למאי הוא יכול לאט לאט להתרגל לשהייה בחוץ במקום חם וקליל יותר, שם ניתן להציב אותו אחרי הקדושים הקפואים.
רימון בשדה
באזורים של גרמניה עם אקלים מתון, בו פועלת גם גידול גידול, ניתן להעלות על הדעת צמחי עצי הרימון בשדה, ז. B. לקיר דרומי מוגן של בניין. שם יתכן גם שהעצים נושאים פרי והם גם מקבלים מספיק שמש בכדי להתבגר. בעיקרו של דבר, הקציר תלוי אם הקיץ חם מספיק ויבש.
עצי הרימון אינם סובלים היטב את תקופות הפרפרפרוסט. בין היתר, הרגישות לכפור תלויה במגוון. ישנם זנים די חזקים ששורדים את החורף בחוץ עם הגנה מסוימת מפני הקור:
טיפים וטריקים
הרימונים נקצרים מאוקטובר עד הכפור הראשון. הפירות אינם מבשילים, כך שרק קוצרים פרי בשל. ניתן לזהות את אלה על ידי הקליפה הסדוקה בצבע אדום כתום.