תוֹכֶן
גבעול האבן החדה (דונם Sedum) ניתן לאכילה במתינות
פתנן אכיל רק בחלקו
בימינו כמעט שנשכח הוא שבגנים רבים השתמשו בתרנגולת החזיר בתקופות קודמות הן כתבליל סלט והן כצמח מרפא. לכן, המונח "סטונקלופ", מכיוון שעלים בשרניים של הצמח בעל העלים העבים צריכים להיות בעלי טעם חריף למדי. עם זאת, הצמח הקל לתחזוקה נחשב גם לרעל מעט.
חרסנית רעילה מעט
כל חלקי התרנגולת השומנית, אך בעיקר העלים העבים שלה, מכילים אלקלואידים רעילים כמו גם טאנינים, פלבנואידים, גליקוזידים וטנינים. עם זאת, ריכוז הרעלים הוא נמוך מאוד, כך שעדיין ניתן לצרוך את הצמח. עם זאת, זה לא מומלץ אם יש לך קיבה רגישה או שאתה בהריון כרגע מכיוון שאכילה עלולה לגרום לבחילות, הקאות וכאבי ראש. אגב, זה תקף גם אם אוכלים יותר מדי פתננבלבלוטרים. לכן למעשה רק יישום חיצוני מומלץ.
חלקים אכילים של התרנגולת השמנה
מעל הכל משתמשים בעלים העבים והבשרניים של התרנגולת השמנה. בחלק מהמינים (למשל טלפיום Sedum) ניתן לבשל את גושי השורש ולהשתמש בהם כמו ירקות. העלים, בתורם, יכולים לשמש טרי או בשמן ולשמור כך. הוסף את העלים הטריים לסלטים צבעוניים כתבלין או לבשל אותם כירקות.
מיני סדום אכילים
בעיקרון כל מיני Sedum אכילים, אך בעיקר המינים הבאים:
פטנה כצמח מרפא
ברפואה העממית הוחלו הן העלים והן המיץ הכבוש שהתקבל הן פנימיות והן חיצוניות. המיץ מיועד להרוות את הדימום (למשל במקרה של פצעים) ולתמוך בריפוי פצעים. בנוסף, מיץ זנב שומן שימש גם כמגרה בזכות השפעתו המשלשלת. בגלל המרכיבים הרעילים מעט, המיץ גם מעצבן את העור ולכן ניתן להשתמש בו נגד יבלות, תירס או יבלת. לשם כך פשוט חותכים את העלים העבים ומניחים אותם במקום לטפל.
טיפים
כאמצעי זהירות, הפסיקו לאכול את התרנגולת השמנה או לבלוע את המיץ הכבוש. עם זאת, אין דרך ליישום חיצוני (למשל כתרופת יבלות).